האינפלציה שנסקה ב-2022 והגיעה לרמות שיא בארה"ב (9.1%) ובישראל 5.4%), עברה מהפך של ממש, כאשר בארה"ב האינפלציה ירדה חדות ומתייצבת בקרבת רמת היעד – 2%, ובישראל האינפלציה נבלמה ושבה לטווח יעד הממשלה של 3% – 1%, אולם לאלו הקוראים להפחתה דרמטית של הריבית בדומה לנעשה בארה"ב, נציין כי נתונים כלכליים לצד יעדים שונים, עומדים בבסיס השוני בהחלטה.
הבסיס להחלטה בארה"ב, נובע ממנדט כפול, שניתן לוועדת השוק הפתוח FOMC והרואה ברמה זהה את החשיבות של שמירת יציבות מחירים ואינפלציה נמוכה כשמירה על שיעור אבטלה מינימלי, מנגד לבנק ישראל נתון מנדט ראשון בחשיבותו לשמור על יציבות מחירים – אינפלציה, אולם בנוסף וברמת חשיבות משנית נוספה מחויבות לתמוך בצמיחה בת קיימא של המשק והתעסוקה.
יוצא אם כן שבהחלטת הריבית לבנק ישראל קימת מחויבות ראשונה ליציבות מחירים ורק לאחר השגת יעד יציבות המחירים כשזה שוכן בטווח של 1-3 אחוז, יכול הבנק לפעול לעידוד הצמיחה, התעסוקה והפחתת הריבית, לאור ההבדל מובן כי צעדיו האחרונים של הבנק המרכזי האמריקאי נבעו ממסגרת שיקולי מדיניות בסדר עדיפות אחר מזה של בנק ישראל, כאשר בארה"ב חולשת שוק העבודה נמדדת במידת חשיבות דומה לשיקולי יציבות המחירים – אינפלציה.
